פרץ נ' המרכז הרפואי ע"ש אדית וולפסון ואח'

החלטה

לפניי בקשת התובעת לפטור אותה מהשתתפות בשכר המומחה, ולהורות כי המומחה הרפואי שבית-המשפט החליט למנותו – יהיה בתחום ההמטולוגיה.

התובעת, בבקשתה ובצרופותיה, ביססה די-הצורך את הקושי הכלכלי שלה מלהשתתף בעלות המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, שהוחלט למנותו חרף התנגדותה. הנתבעות לא סתרו את הנתונים שהוצהרו ושצורפו בהקשר זה.

טעמים שבהקטנת הנזק וביעילות מצרפית תומכים בהטלת העלות על מי שמבחינתו כרוכה העלות בנזקים משניים קטנים יותר. במצב דברים רגיל, נפגע-גוף סובל הפסדי השתכרות מצד אחד, והוצאות מוגברות מצד שני. נטל נוסף של עלות חוות-הדעת עלול להחמיר את נזקיו של הנפגע, מה-שאין-כן לגבי נתבעים בעלי 'כיס עמוק'.

כמו כן, כאשר הנושא בנטל התביעה בגין נזק-גוף הוא מבטח – וכאלה הם פני הדברים בדרך-כלל – יש מקום לראות את הבירור הרפואי כחלק מבירור חבותו של המבטח; קרי: כחלק מהעלויות הכרוכות בניהול עסקי ביטוח, וכקיום של חובתו החוקית לפי סעיף 23 בחוק חוזה הביטוח.

גם כשהחבות אינה מונחת מראש, כבענייננו – אין לנתבעים זכות מוקנית שלא להיגרר להוצאות משפט, בשל עצם היותם נתבעים בהליך משפטי. זהו מחיר בלתי-נמנע של מימוש זכותו החוקתית של תובע להגיש הליך משפטי. מדובר במחיר אמיתי, שבידוע כי לא תמיד בעל-דין שזכה בהליך מפוצה בגינו [קיימות שיטות משפטיות שבהן בדרך-כלל הוא אינו מפוצה בגינו].

בענייננו, הנתבעים נגררו כבר ממילא להוצאות בלתי מבוטלות בגין ייצוג משפטי ובגין שתי חוות-דעת רפואיות. תוספת-העלות הכרוכה בנשיאה בעלותה של חוות-דעת נוספת לא תשנה מצב-דברים זה באופן מהותי.

גם השיקול, העולה לעתים, לחייב את הנפגע לשאת, למצער באופן חלקי, בעלות חוות-הדעת, בתור "מבחן רצינות" – אינו רלבנטי בענייננו; משהתובעת כבר ביססה-לכאורה את תביעתה באמצעות חוות-הדעת שהגישה, ומשמינוי מומחה נוסף היה יוזמה של בית המשפט, חרף התנגדותה, ולא היענות לבקשתה.

שיקול נוסף התומך ביחס סלחני כלפי נפגעי-גוף המגישים תביעות רשלנות מקצועית, ובהטלת העלות הנוספת הכרוכה במינוי מומחה מטעם בית המשפט על הנתבעות, חרף היעדר הנחה בדבר חבותן – הוא האינטרס הציבורי בביקורת שיפוטית מזדמנת על הפרקטיקה הרפואית. שיקול זה קיים בהקשר של עתירות מינהליות, והוא גורר לעתים קרובות אי-חיוב העותרים בהוצאות הרשות המינהלית. במידה מסוימת, יש לו מקום גם בהקשר של תאגידים ציבוריים בתחום הרפואה; על-כל-פנים משהוברר, נוכח הגשתן של חוות-דעת רפואיות המבססות-לכאורה את עילת התביעה, כי אין מדובר בתביעת-סרק.

לאור המקובץ, אני נעתר לבקשה וקובע כי הנתבעות ישאו בשכר המומחה שימונה.

לעניין תחום ההתמחות המתאים בענייננו – התובעת נימקה את בקשתה בנימוקים הנראים נכוחים על-פניהם, והנתבעות לא סתרו אותם. לפיכך מתקבלת עמדת התובעת גם בנקודה זו. המומחה שימונה, בהחלטה נפרדת, יהיה בעל מומחיות בתחום ההמטולוגיה.

ניתנה היום, כ"ד שבט תש"ע, 08 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: